יום שני, 23 באוגוסט 2010

התמודדות עם כשלון בשלושה מהלכים בסיסיים


..."מי שלא עושה לא טועה"
ומה קורה ברגע שטועים?

מה המשמעות של "לקיחת אחריות" אמיתית?
אחת האמירות הנחרצות בתרבות שלנו היא: "מי שטעה, חייב להניח את המפתחות וללכת הביתה".
ומה אז?
המשמעות הפרקטית של גישה מסוג זה היא:
להניח מאחור את 'פירות הכשלון' למי שיבוא אחריך
למנוע הלכה למעשה תהליך אמיתי של למידה והפקת לקחים (כי מי יהיה מוכן לזהות את עצמו אם כשלון?!?!)

להלן גישה מעט אחרת, שלושה צעדים פשוטים לניהול טעות או כישלון:

1אמץ את האירוע ואת התוצאות. לא משנה איך תסתובב התוצאות ידבקו בך. ברגע שאתה בוחר להיות שקוף, גלוי ולנהל חקירה אמיתית לגבי האירוע, הסובבים אותך יתחילו לבדל בין ההתרחשות הנקודתית לבין האיכויות שלך. ככל שתשכיל לנתב את כל היכולות שלך לחקירה ולמידה מהאירוע כך תוכל הן לשקם את המעמד שלך והן לתרום לתרבות הארגונית סביבך. 

2. מייחסים לדלאי למה את האמירה: "גם אם איבדת דבר מה, אל תאבד את הלקח". טעות, כשלון, הם הזדמנות יוצאת מהכלל ללמידת המערכת, מעטפת הביצועים וכמובן את הלקויות שלה. 
רק מי שטעה יודע מה היו השיקולים, מה היה התהליך מה היו ההזדמנויות לאורך הדרך שהוחמצו או ההחלטות השגויות שבוצעו. 
לנטוש במצב זה משמעו להשאיר אותה מלכודת מאחוריך על מנת שהבא בתור יפול בה. כמנהל, כמובן שאחריותך היא לשמר בתוך הארגון את מי שטעה ולאפשר לו תהליך של תחקיר כמה שיותר ממצא לטובת הארגון והמהלכים הבאים.

3. לחזור לעשייה במשנה מרץ, והפעם ממקום של תובנה הרבה יותר מעמיקה לגבי הסביבה בה אתה פועל, המלכודות הצפויות והכי חשוב, כיצד להמנע ולמנוע מאחרים להכנס לתוכן. אל תתן לטעות, כישלון מקומי לגבות מחירים שהם גבוהים מהנזק הראשוני שהוא יצר.

הנכם מוזמנים להגיב, להרשם ולהמשיך לעקוב:

הכותב הוא מנכ"ל צוות אופטימום, יועצים לפיתוח ארגוני.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה