מה הסיכויים שאת מרכזי ההערכה הישנים והטובים תחליף דקירה קטנה באצבע?
האם במקום רכזות גיוס נראה בעתיד אחיות בחלוקים לבנים עם מזרקים ומבחנות?
"מדע הניהול" מקבל משמעויות חדשות כאשר מתחילים לזהות רכיבים משפיעים על תהליכי קבלת החלטות דרך הפריזמות של הגנטיקה והמערך ההורמונלי של מנהלים.
אנו מעריכים שהמערכת ההורמונלית (אם זכרנו שיש לנו דבר שכזה...) משרתת אותנו בהתנהלות וניהול היום יום. האם אנחנו מודעים באיזה מידה היא מנהלת אותנו? באיזה מידה היא מכתיבה את דפוסי הפעולה וקבלת ההחלטות שלנו?
בתי הספר למנהל עסקים מלמדים אותה תורה את כולם, א-ב-ל, הבחירה האם לתקוף או להמנע, כך מסתבר, היא בחירה המושפעת בעיקר על ידי רמת הטסטוסטרון הזורמת בעורקיו של המנהל (בארצנו רצוי להזכיר גם מפקד).האם המנהל המוביל מערכת הוא חותר להימור, למצבי חוסר ודאות או שהוא מעדיף להמנע?
מה הסיכויים שהמנכ"ל הנכנס יהיה כזה שמזהה ויוצר הזדמנויות חדשות או כזה שנטייתו לשמור על יציבות המערכת?
כיום הולך ומסתבר שהעלאת רמת הסיכון על ידי כניסה לשוק/ תחום מסויים, רמת התעוזה והחתירה למגע של אנשי שווק ומכירות מושפעת במידה רבה עד מובהקת על ידי המערכות הביולוגיות שלהם, המבנה הגנטי והמערך ההורמונלי.
האם מנהיגים נולדים או שהם צומחים להיות כאלה? מסתבר שגם וגם, כאשר הרכיב המולד משפיע בצורות שונות על אוכלוסיות שונות.
האם המרכיב המולד משפיע יותר על מנהלות או מנהלים? מסתבר שהמרכיב המולד משפיע הרבה יותר על נשים מאשר על גברים – כנראה שנשים מובילות הן באחוז היותר גבוה נשים שנולדו להיות כאלה.
התחום החדש, ממצאי חקר הביולוגיה של הניהול יוצר הזדמנויות חדשות ומציב אתגרים חדשים בפנינו:
ברמה הפרקטית: האם אנחנו מיישמים את הכלים האיכותיים והמדייקים ביותר בתהליכי גיוס, השמה וקידום? האם אנחנו מוכנים להפקיד תהליכי הובלה אסטרטגיים בידי מישהו שלא בדקנו את המפה הגנטית או הנטיות ההורמונלית שלו?
ברמת אסטרטגיית משאבי אנוש: מה המשקל היחסי בין תהיליכי המיון לתהליכי הפיתוח מבחינת היכולת לייצר הצלחה עסקית לטווח ארוך, או בניסוח פשוט – לאן כדאי להפנות יותר משאבים?
ברמה האתית: האם אנחנו הולכים לקראת מיון גנטי של מנהלים?
להלן מאמר מומלץ על הביולוגיה של העסקים, כווני המחקר והממצאים העיקריים:
הנכם מוזמנים להגיב, להרשם ולהמשיך לעקוב:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה