יום רביעי, 24 במרץ 2010

על מצויינות מזווית מעט אחרת...

בואו נעצום לרגע את העיניים ונחשוב על מצויינות...
התמונות שעולות מייד בדמיון הן של טייס קרב עם פנים מוצללות ששמו ג', של שמות חברות מתוך הפורצ'ן 500 וכמובן של פרופסור עדה יונת המקבלת את פרס נובל על עבודתה המופלאה בחקר הריבוזומים.

רציתי להציע תמונה מעט שונה...
מה דעתכם על להקת נגנים צוענים, כולם מכפר קטן ושכוח אל ברומניה. אין בכפר כבישים, את הכפר חוצה דרך עפר כבושה. הבתים הם עבודת יד - בוץ וקש. מים זורמים בבתים, רשיונות נהיגה, מערכות שיניים שלמות הן בגדר חלום רחוק וזר.
ספק אם מישהו מחברי הלהקה זכה לחינוך מוסיקלי פורמלי.
יחד עם זאת ההרכב, TARAF DE HAIDOUKS שמו, זכה להגיע לכמה מהבמות היותר יוקרתיות באירופה ולזכות בפרסים מגופים יוקרתיים כגון BBC RADIO 3, תחנה המוקדשת לאיתור וחשיפה של מוסיקה איכותית בתחומי הג'אז, המוסיקה הקלאסית וכמובן מוסיקת עולם.
ג'וני דאפ הפך לחברם האישי של חברי הלהקה, המשמעות - הטסתם להוליווד לבילוים משותפים.
אז... מה סוד המצויינות בעצם?
מצורפת דגימה של 7 דקות (לקוח מתוך סרטו הדוקומנטרי של טוני גאטליף LATCHO DROM)



אז... מה היה לנו שם בעצם?
לא אגו, אלא להט ואושר
לא תחרות אלא תמיכה
לא מאמץ אלא הנאה צרופה
לא הירארכיה אלא קהילה, יש משמעת, אבל היא לא באה ממקום של מורא אלא ממקום של תמיכה, של כבוד לשותף לעשייה.
זה לא: "זה מה שאנחנו צריכים לעשות"
אלא: "זה מה שאנחנו"
"לעשות מוסיקה זה כיף - אז בואו נעשה את זה עד הסוף וכמו שצריך".
זאת בעיני הוכחה ברורה כיצד איכות, מצויינות ואושר יכולים להתמזג: היכולת להביא את היכולות האישיות לידי ביטוי מלא; גיבוש קהילה שותפה, מעורבת ותומכת, כניסה למצב של 'זרימה' - התמסרות מלאה לעשייה, מתוך חדוות מיצוי מיטב היכולת כבודדים וכקבוצה.
בעיניים מערביות נראה אולי מצער שלא בהרבה מהבתים בכפר ניתן לגלוש לוויקיפדיה ולקרוא את הערך על הלהקה, או לסקירה עליהם באתר של נשיונל ג'יאוגרפיק, אבל, לא נראה שזה פוגם באושר שלהם. אולי להיפך?

את הסיכום דרך אגב ביקש לעשות ג'וני דפ:

אפילוג: זה לא פשוט, זה לא מובן מאליו, זה לא קורה ביום אחד, אבל זאת האיכות של המצויינות שאנו פועלים להשיג אצל לקוחותינו.




תגובה 1:

  1. לאחרונה יש המון פוסטים שדנים ב 10000 (כן 10K) שעות התרגול שנדרשות עד להגעה למצויינות. סביר להניח שלקבוצה זו יש גם הרבה שעות תרגול, אימון, לבד ובצוותא כדי להגיע להצלחה. וכמובן שטוב שיש קשרים-ג'וני דפ, ששמע התלהב ומקדם.

    זה תמיד מזכיר לי גם ראיון שראיתי עוד שארתור רובינשטיין היה בחיים בטלוויזה. אני הייתי מאוד מאוד קטנה. אבל החיוך שלו וחוש ההומור שלו נחרתו (הנגינה שלו היא דבר אחר, מעולה וממולץ),. הוא אמר שהוא לא אוהב להתאמן.
    אבל נראה לי שגם אם הוא לא אהב הוא ביצע זאת, וכמובן הייתה לו מתנת האל של כישרון בשפע.
    תודה וחג פסח שמח
    מריון בורגהיימר

    השבמחק